552סיפורי סבתא-תמר רבן-אנסמבל209-בימת מיצג ת"א552
צילומים-פרטוש
מי שרוצה לבלות ערב מיוחד במינו תרבותי,קולינרי וחברתי מוזמן לבקר בבימת המיצג כאשר
"אנסמבל 209" מציג שם את המיצג "סיפורי סבתא"-"קומי אישה ואפי לי עוגה".
הבאים לא חייבים להיות אוהבי תיאטרון או מיצגים מובהקים ומובטח להם ערב חוויתי ,חריג, מגוון ושונה.
לפני המיצג הקהל מוזמן להכנס ללובי הגדול והרחב של בימת המיצג ,לשבת ליד שולחנות ביחידות בזוגות או בצוותא ולהתכבד בקפה הכלול במחיר הכרטיס שכולל לא רק זאת...
לאחר מפגש בעל אופי חברתי זה שיש לו גם המשך בסוף,הקהל עובר לאולם, מתישב ולפנינו לכל רוחב הבמה קיר הנראה כראי ענק עם פתח צר בפינה.
בצד אחד של הבמה שולחן עליו ספר ולידו יושבת אישה.
בצד השני נגן ולפניו כלים מוסיקליים שונים.
האישה-המספרת-תמר רבן היא גם העורכת,הכותבת,המביימת והמקריאה סיפור עם ומעשיה.
תוך כדי הקריאה הראי הופך "חי" דרכו רואים אנשים היורדים ועולים במדרגות,דלתות נפתחות ונסגרות, אולם הנראה לך ברגע הראשון דמיוני אולי השתקפות של מה שמאחוריך.
כך מתחיל המיצג המגוון,החי, הכולל בתוכו יסודות של אמנויות שונות בשטחים שונים שלכולם יצוג באולם מאחורי הראי- הזכוכית שהוא בעצם מטבח,מאפיה,במה,נקי וסטרילי כבית מרקחת כשכולם לבושים בלבן ובו אופים,מדברים,שרים,רוקדים ומכינים דברי מתיקה שונים מההתחלה ועד הסוף.
שם נמצאים כתשעה איש, חבורה מאוד מגוונת הכוללת כמובן שחקנים מקצועיים כאשר ביניהם אדריכל-אורן שגיב האחראי על מה שרואים מעבר לראי,ילדה,שף שוקולד-שוקולטייה-רואי גרשון,קונדיטור-רועי לוי שהיה האחראי על האפיה ועל הטעם העדין של המתוקים,שני אנשים הנחשבים כבעלי פיגור שכלי,גימלאית-ג'ינה בן דוד וכו'.כל אחד מהם בנוסף להיותו שחקן מתמחה גם בתחום אחר ויחד הם יוצרים הן את המיצג והן את דברי המתיקה.
המוסיקה מאת גיא גוטמן שגם מבצע אותה בעצמו ושלקח חלק גם בבימוי נהדרת ושותפה שווה להצלחת הערב.
כל אחד בתחומו וכולם ביחד אחראים לחוויה הבלתי נשכחת הנגרמת לצופים והמפעילה במרץ את חושיו השונים.השתתפו עוד במיצג שטרם הוזכרו מאיר צבר שעיצב את התלבושות היפות כשהצבע הדומיננטי כאמור לבן וכן יעל אבן זהר,אפי בן דוד,דניאל ברוק,יוסי דויסטר ,תמי לבוביץ,יאנה פרידמן,תמי קריסטסיאשוילי,ורם רחמים.
החוויה טוטלית ,לא רק לקהל אלא גם למשתתפים עצמם המראים את שמחת החיים שלהם בחווית העשיה.
הכל מתוזמן היטב ,הכל מדוייק,מבויים בכשרון מלווה במתח,בסקרנות ,מה יהיה ומה עוד יתרחש,מיוחד,שונה,בלתי צפוי ואישי מאוד.
תענוג בעל אופי מיוחד,כובש,מרתק,ממכר.
זהו חיבור לא מקובל בין אמנים ואנשי מקצוע שונים ובעלי פיגור שכלי במטרה ליצור מיצג שהוא חוויה שלא תשכח במהרה.
בינתיים המספרת ממשיכה בסיפורים העוסקים בנשים עם הזדהות אישית כאישה ,לדברי הבמאית, שהיא גם המספרת ללא רצון להציג עמדה או הצהרה חברתית כל שהיא כאשר הדגש הוא על איכויות של הטקסטורה יותר מאשר המשמעות שלהם.
מסכים אני במלואו עם תמר רבן והיוצא מכך הוא שהאדם נהנה מעצם ראית הדברים מבלי להתחשב במה שהוא שומע או קורא(הנאמר גם מוקרן על הקיר).
אמנם הסיפורים והאגדות העם היו המוצא למיצג אך הם לא העיקר.אפשר בהחלט להתעלם מהם ולהתרכז בהתרחשויות שבמיצג והן רבות.
זהו מיצג בו אתה בעצם שותף פעיל או פסיבי בין אם בטעימת משהו תוך כדי המיצג ובין אם בהעברת צלחת ממך לשכן ובין אם בהבעת חוות דעת בתום המיצג אם מעשה ידיהם של המשתתפים ערב לחיכך.
בתום הערב הקהל נוכח לדעת שהמשתתפים לא רק יודעים להגיש מיצג היטב אלא גם מומחים באפיה ויצירת טעמים נהדרים שלא כל כך שומרים על הדיאטה...
אנסמבל 209 יחזור להציג את סיפורי סבתא ב12 ו 15 לספטמבר.
לראות או לא לראות:אין לי הרבה מה להוסיף רק שתי מילים-נהדר ומקסים.
נכתב על ידי -לאלי ליאוןelybikoret- 28/8/2009 09:12
צילומים-פרטוש
מי שרוצה לבלות ערב מיוחד במינו תרבותי,קולינרי וחברתי מוזמן לבקר בבימת המיצג כאשר
"אנסמבל 209" מציג שם את המיצג "סיפורי סבתא"-"קומי אישה ואפי לי עוגה".
הבאים לא חייבים להיות אוהבי תיאטרון או מיצגים מובהקים ומובטח להם ערב חוויתי ,חריג, מגוון ושונה.
לפני המיצג הקהל מוזמן להכנס ללובי הגדול והרחב של בימת המיצג ,לשבת ליד שולחנות ביחידות בזוגות או בצוותא ולהתכבד בקפה הכלול במחיר הכרטיס שכולל לא רק זאת...
לאחר מפגש בעל אופי חברתי זה שיש לו גם המשך בסוף,הקהל עובר לאולם, מתישב ולפנינו לכל רוחב הבמה קיר הנראה כראי ענק עם פתח צר בפינה.
בצד אחד של הבמה שולחן עליו ספר ולידו יושבת אישה.
בצד השני נגן ולפניו כלים מוסיקליים שונים.
האישה-המספרת-תמר רבן היא גם העורכת,הכותבת,המביימת והמקריאה סיפור עם ומעשיה.
תוך כדי הקריאה הראי הופך "חי" דרכו רואים אנשים היורדים ועולים במדרגות,דלתות נפתחות ונסגרות, אולם הנראה לך ברגע הראשון דמיוני אולי השתקפות של מה שמאחוריך.
כך מתחיל המיצג המגוון,החי, הכולל בתוכו יסודות של אמנויות שונות בשטחים שונים שלכולם יצוג באולם מאחורי הראי- הזכוכית שהוא בעצם מטבח,מאפיה,במה,נקי וסטרילי כבית מרקחת כשכולם לבושים בלבן ובו אופים,מדברים,שרים,רוקדים ומכינים דברי מתיקה שונים מההתחלה ועד הסוף.
שם נמצאים כתשעה איש, חבורה מאוד מגוונת הכוללת כמובן שחקנים מקצועיים כאשר ביניהם אדריכל-אורן שגיב האחראי על מה שרואים מעבר לראי,ילדה,שף שוקולד-שוקולטייה-רואי גרשון,קונדיטור-רועי לוי שהיה האחראי על האפיה ועל הטעם העדין של המתוקים,שני אנשים הנחשבים כבעלי פיגור שכלי,גימלאית-ג'ינה בן דוד וכו'.כל אחד מהם בנוסף להיותו שחקן מתמחה גם בתחום אחר ויחד הם יוצרים הן את המיצג והן את דברי המתיקה.
המוסיקה מאת גיא גוטמן שגם מבצע אותה בעצמו ושלקח חלק גם בבימוי נהדרת ושותפה שווה להצלחת הערב.
כל אחד בתחומו וכולם ביחד אחראים לחוויה הבלתי נשכחת הנגרמת לצופים והמפעילה במרץ את חושיו השונים.השתתפו עוד במיצג שטרם הוזכרו מאיר צבר שעיצב את התלבושות היפות כשהצבע הדומיננטי כאמור לבן וכן יעל אבן זהר,אפי בן דוד,דניאל ברוק,יוסי דויסטר ,תמי לבוביץ,יאנה פרידמן,תמי קריסטסיאשוילי,ורם רחמים.
החוויה טוטלית ,לא רק לקהל אלא גם למשתתפים עצמם המראים את שמחת החיים שלהם בחווית העשיה.
הכל מתוזמן היטב ,הכל מדוייק,מבויים בכשרון מלווה במתח,בסקרנות ,מה יהיה ומה עוד יתרחש,מיוחד,שונה,בלתי צפוי ואישי מאוד.
תענוג בעל אופי מיוחד,כובש,מרתק,ממכר.
זהו חיבור לא מקובל בין אמנים ואנשי מקצוע שונים ובעלי פיגור שכלי במטרה ליצור מיצג שהוא חוויה שלא תשכח במהרה.
בינתיים המספרת ממשיכה בסיפורים העוסקים בנשים עם הזדהות אישית כאישה ,לדברי הבמאית, שהיא גם המספרת ללא רצון להציג עמדה או הצהרה חברתית כל שהיא כאשר הדגש הוא על איכויות של הטקסטורה יותר מאשר המשמעות שלהם.
מסכים אני במלואו עם תמר רבן והיוצא מכך הוא שהאדם נהנה מעצם ראית הדברים מבלי להתחשב במה שהוא שומע או קורא(הנאמר גם מוקרן על הקיר).
אמנם הסיפורים והאגדות העם היו המוצא למיצג אך הם לא העיקר.אפשר בהחלט להתעלם מהם ולהתרכז בהתרחשויות שבמיצג והן רבות.
זהו מיצג בו אתה בעצם שותף פעיל או פסיבי בין אם בטעימת משהו תוך כדי המיצג ובין אם בהעברת צלחת ממך לשכן ובין אם בהבעת חוות דעת בתום המיצג אם מעשה ידיהם של המשתתפים ערב לחיכך.
בתום הערב הקהל נוכח לדעת שהמשתתפים לא רק יודעים להגיש מיצג היטב אלא גם מומחים באפיה ויצירת טעמים נהדרים שלא כל כך שומרים על הדיאטה...
אנסמבל 209 יחזור להציג את סיפורי סבתא ב12 ו 15 לספטמבר.
לראות או לא לראות:אין לי הרבה מה להוסיף רק שתי מילים-נהדר ומקסים.
נכתב על ידי -לאלי ליאוןelybikoret- 28/8/2009 09:12
